האם בדיקת ינשוף קבילה בבית משפט? הכשלים שמפילים תיקי נהיגה בשכרות (2026–2027)

כן, בדיקת ינשוף מתקבלת כראיה בבית המשפט בישראל. אבל היא אינה קבילה מעצם היותה ינשוף: תקנה 169ז לתקנות התעבורה קובעת אילו פעולות חייבות להתבצע במכשיר לפני הבדיקה, תקנה 169ט(א) קובעת באילו דרכים מותר להגיש את התוצאה, ונוהל אגף התנועה של משטרת ישראל 02.231.14, נוסח 4 מיום 23.3.2025, קובע מה השוטר חייב לעשות בשטח — 15 דקות המתנה, קשר עין רצוף, גיהוק, פייה חדשה, תעודת מפעיל. במאמר הזה אנחנו עוברים חוליה-חוליה על מה שנבדק בפועל בתיק נהיגה בשכרות, עם מספרי הסעיפים עצמם.

האם בדיקת ינשוף קבילה בבית משפט?

כן. תוצאת בדיקת נשיפה היא ראיה קבילה, ותקנה 169ט(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובעת שלוש דרכים חלופיות להגיש אותה: בפלט של מכשיר הבדיקה; בדו"ח פעולה של הבודק חתום בידו — ובלבד שהוא מפרט את התוצאות, את מועד הבדיקה ואת פרטי מבצע הבדיקה; או בהודעה בכתב של שוטר לפי סעיף 27 לפקודת התעבורה.

לכן טענה בנוסח "אין פלט מכשיר ולכן אין ראיה" נופלת. השאלה האמיתית בתיק אינה אם ינשוף קביל באופן עקרוני, אלא אם הבדיקה הזו, בלילה הזה, נעשתה כפי שהדין והנוהל דורשים — ומי דרש את המסמכים שמוכיחים זאת, ומתי.

שלושת המסמכים שקובעים מה תקין — והם לא באותה דרגה

• פקודת התעבורה [נוסח חדש] — סעיפים 62(3) ו-64ב עד 64ד: הסמכות לדרוש דגימה, חובות ההסבר לנהג, ודין הסירוב
• תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, פרק שישי "בדיקת שכרות" (תקנות 169א–169ט) — הרף המספרי, אופן הבדיקה במכשיר, אופן בדיקת הדם, ודרכי הגשת התוצאה
• נוהל אגף התנועה של משטרת ישראל 02.231.14, "הטיפול בעבירות שכרות", נוסח 4, שפורסם ונכנס לתוקף ביום 23.3.2025 — סדר הפעולות בשטח. הנוהל הותר לעיון לפי חוק חופש המידע ומתפרסם ב"מניפה" שבאתר המשטרה

ההבחנה הזו היא הדבר החשוב ביותר במאמר. רוב מה שנכתב באינטרנט כ"החוק מחייב" — 15 הדקות, תעודת המפעיל, חמש הדקות לחזור מסירוב — הוא נוהל משטרתי, לא תקנה ולא חוק. מי שמציג נוהל כחוק מאבד אמינות מול התביעה. מי שיודע להצביע על הסעיף הנכון במסמך הנכון, נשמע אחרת.

מה בדיוק דורשת תקנה 169ז מהמכשיר לפני שנושפים

תקנה 169ז לתקנות התעבורה קובעת אילו פעולות חייבות להתבצע לפני בדיקת הנשיפה. אלה שלוש דרישות מספריות מדויקות, ואת הראיה לקיומן מחפשים בפלט המכשיר המלא — לא במספר היחיד שנרשם בכתב האישום.

• בדיקת אוויר חופשי מאלכוהול (blank sample) — התוצאה לא תעלה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר (או ערך שקול של עד 10 מ"ג ל-100 מ"ל דם) — תקנה 169ז(א)(1)
• בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של דוגמת כיול (standard sample) בתחום 240 עד 480 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף (או 50–100 מ"ג ל-100 מ"ל דם), ובלבד שמקדם השונות שלה לא יעלה על 10 אחוזים — תקנה 169ז(א)(2)
• בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף של הנבדק עצמו, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) בין התוצאות לא יעלה על 10 אחוזים — תקנה 169ז(ב)

שימו לב לניסוח המדויק. תקנה 169ז(ב) אינה כותבת "שתי נשיפות" אלא "בדיקה כפולה לפחות". במסמך שמוגש לבית משפט עדיף להיצמד ללשון התקנה ולא לפרשנות — אחרת פותחים חזית מיותרת על ניסוח שלא כתוב שם.

ופרט שקל לפספס: התקנה חלה על בדיקה של נבדק אחד או של נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום. כלומר גם במחסום שבו נבדקים עשרות נהגים בזה אחר זה — פעולות הבקרה חייבות להתבצע, וזה בדיוק מה שמחפשים בפלט של אותו מחזור.

ונקודה שמקצוענים מדייקים בה: תקנה 169ז מנוסחת כרשימת פעולות שיש לבצע, והיא אינה קובעת בעצמה סנקציה ראייתית על אי-קיומן. הקישור בין הפרת התקנה לבין פסילת הראיה הוא טיעון משפטי שצריך לבנות, לא לשון התקנה. זה ההבדל בין עורך דין שמכיר את הטקסט לבין אתר שמעתיק מאתר.

עפ"ת 38109-11-18 ארזואן — מה קרה כשטענו מקדם שונות, ולמה זה לא סוף הסיפור

זהו התיק שמלמד בדיוק מה טענת מקדם השונות שווה ומה לא. ביום 1.1.2015 נבדק נהג בינשוף, והתוצאות במיקרוגרם לליטר אוויר נשוף היו: בדיקות ה-IR — 450 ו-420; בדיקות ה-EC — 435 ו-405. לפי מדיניות משטרת ישראל מייחסים לנבדק את התוצאה הנמוכה מבין התוצאות, כלומר 405.

בית המשפט לתעבורה בבאר שבע (תת"ע 6054-02-15) זיכה את הנאשם מעבירת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. הזיכוי נשען על הצלבה בין תוצאות ה-IR לתוצאות ה-EC ועל דרישת מקדם השונות שבתקנה 169ז(ב).

המדינה ערערה, והערעור התקבל. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה השופט אליהו ביתן, 24.12.2018) קבע כי בדיקת הנשיפה תקינה ותוצאותיה קבילות, והרשיע את המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות. טענת המדינה שהתקבלה: בדיקות IR ו-EC הן בדיקות שונות במהותן ובמטרתן, ולא היה מקום להצליב ביניהן.

הלקח הנכון מהתיק הזה

• טענת תקנה 169ז(ב) היא טענה חיה שנטענת בבתי המשפט, ולא תיאוריה אינטרנטית
• היא הביאה לזיכוי בערכאה הראשונה — שופט תעבורה קיבל אותה
• היא נבחנה לעומק בערעור ונדחתה בנסיבות אותו תיק, מטעם ספציפי
• מי שרוצה לתקוף את התוצאה חייב את המסמכים: פלט המכשיר המלא עם כל התוצאות, נתוני ה-blank ודוגמת הכיול של אותו מחזור בדיקות, ודוח הפעולה. בלי החומר הזה אין על מה לבנות

מי שמבטיח שטענת מקדם השונות מזכה — לא קרא את הערעור. מה שקובע זה מי דורש את פלט המכשיר ואת נתוני הכיול, ומתי הוא דורש אותם.

האם שוטר צריך חשד סביר כדי לדרוש בדיקת ינשוף? לא

זו הטעות הנפוצה ביותר שאנחנו רואים באתרים משפטיים בעברית. חשד סביר אינו תנאי סף לבדיקת נשיפה. סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה קובע במפורש שהשוטר רשאי לדרוש מתן דגימה "אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו". אותה הוראה חוזרת בסעיף 64ב(א3)(1) לגבי דגימת רוק. כלומר בדיקת ינשוף אקראית היא חוקית.

מה שכן מותנה: דגימת דם או שתן. לפי סעיף 64ב(ב) לפקודה, אלה מותרות רק כשהנהג היה מעורב בתאונת דרכים או כשיש לשוטר חשד סביר שהוא שיכור. שם — ובמיוחד כשלא הייתה תאונה — ביסוס החשד ותיעודו הם תנאי לחוקיות הדרישה, ופגם בהם הוא נקודת תקיפה אמיתית.

נוהל 02.231.14 מפרט מצבים נוספים שבהם נוטלים דם: כשהנהג מחוסר הכרה; במקרה מוות בתאונה כשקיים חשד סביר שהנפטר היה מהגורמים לה; וכן — בהתקיים חשד סביר — כשצפויה המתנה של מעל 30 דקות לקבלת ינשוף או כשאין מכשיר ינשוף תקין. הנוהל מחייב לתעד בכתב את הנסיבות שהצדיקו את דרישת דגימת הדם.

למה זה משנה למי שנתפס

אם עורך הדין שלכם פותח את התיק בטענה שהעצירה הייתה לא חוקית כי לא היה חשד — התביעה תצטט את סעיף 64ב(א1) והטענה תיפול בשלב מוקדם. הכיוון הנכון הוא לבדוק את מה שכן מוסדר: מה נעשה אחרי העצירה, מתי, ומי תיעד.

15 הדקות לפני הבדיקה — נוהל, לא חוק. וזה בדיוק מה שהופך אותן לשימושיות

חובת ההמתנה של 15 דקות מלאות לפני בדיקת ינשוף אינה קבועה בתקנות התעבורה. קראנו את כל פרק בדיקת השכרות (169א–169ט) — אין בו זכר לכלל הזה. המקור שלה הוא סעיף 5א לנוהל את"ן 02.231.14, נוסח 4 מיום 23.3.2025, בלשון: יש להמתין 15 דקות מלאות, שבהן הנבדק לא אכל, לא שתה ולא הכניס דבר מה לפיו או לאפו בטרם ביצוע הבדיקה.

סעיף 5א(2) לנוהל מוסיף שתי חובות נפרדות על השוטר: להודיע לחשוד שנאסר עליו לאכול, לשתות או לעשן עד לביצוע הבדיקה; ובמקביל לשמור עמו על קשר עין רצוף ולוודא בפועל שאינו שותה, אוכל, מעשן או מכניס דבר לפיו או לאפו.

מה קורה אם הנהג בכל זאת הכניס משהו לפה

סעיף 5א(3) לנוהל מפצל לשני מסלולים. אם החומר אינו אלכוהולי — על השוטר לוודא שאין בו אלכוהול, לרשום בדוח הפעולה באופן מפורט מה הוכנס וכיצד וידא זאת, ולהמתין עם הנהג 15 דקות מלאות נוספות לפני ביצוע הבדיקה. אם החומר היה אלכוהולי — רואים בכך הכשלת הבדיקה, ודינו של הנהג כדין מי שסירב להיבדק.

שימו לב לניואנס בנוהל עצמו: סעיף 5א מדבר על המתנה לפני ביצוע הבדיקה, וסעיף 6ט(1) נוקב בנקודת מוצא מפורשת — 15 דקות מעת עצירת הרכב. השוטר נדרש גם לרשום את שעת עצירת הרכב. שתי שעות שנרשמו בטפסים ואינן מסתדרות זו עם זו הן בדיוק סוג הדבר שנבדק בתיק.

גיהוק ומעבר בין שוטרים — הסעיף שכמעט אף אחד לא שואל עליו

סעיף 6ט(1) לנוהל את"ן 02.231.14 קובע: כאשר מפעיל הינשוף אינו השוטר שעצר את הרכב בפועל, על המפעיל לוודא מול השוטר שהעביר לידיו את הנהג כי חלפו 15 דקות מעת עצירת הרכב, וכי באותן 15 דקות הנהג לא אכל, לא שתה, לא הכניס דבר מה לפיו או לאפו ולא גיהק; ועליו לבצע את הבדיקה תוך שהוא מוודא שהנהג אינו מגהק במהלכה.

במציאות בשטח הנהג נעצר על ידי שוטר אחד ונבדק על ידי אחר. הנוהל מחייב את שרשרת ההשגחה לעבור פורמלית בין שני השוטרים, ודוח הפעולה בנוי בדיוק לזה — סעיף 9 בטופס ט-601 מכיל שתי חלופות משמורת, כל אחת עם אותה רשימת סימון. אם רק אחת מולאה, או אם השוטר העוצר אינו מובא לעדות, נוצר נתק בשרשרת.

הגיהוק אינו פרט טריוויאלי. הוא מופיע במפורש בנוהל כרכיב עצמאי, פעמיים — במהלך 15 הדקות ובמהלך הבדיקה עצמה. כמעט אף אחד לא שואל עליו בחקירה נגדית, ולכן כמעט אף אחד לא מתעד אותו.

סירוב לבדיקה — חמש הדקות שהנוהל נותן, והדין החמור שמאחוריהן

סעיף 6(ז)(2) לנוהל קובע: נהג שסירב לבדיקת ינשוף — על השוטר להודיע לו שהוא רשאי לחזור בו מהסירוב במהלך חמש הדקות הקרובות, לרשום בדוח הפעולה את שעת ההודעה, ולהמתין חמש דקות מלאות מרגע ההודעה. הנוהל אף נותן דוגמה מספרית מחייבת: הודעה בשעה 13:25 — יש להמתין לפחות עד השעה 13:31, שכן הדקה שבה נמסרה ההודעה אינה נמנית.

החובה הזו היא הוראת נוהל בלבד. היא אינה מופיעה בפקודת התעבורה, שסעיף 64ד שבה אינו מכיר בשום חלון חזרה מסירוב. הוראה מקבילה קיימת בנוהל גם לגבי סירוב לדגימה לאיתור סם, לצד חובת קשר עין רצוף ודרישה חוזרת לבדיקה.

מה באמת דינו של מי שסירב

סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה קובע שמי שסירב לתת דגימה לפי דרישת שוטר — "יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)". כלומר הסירוב עצמו מעמיד אותו בדין כמי שנהג בשכרות, ואין צורך להוכיח שהיה שיכור בפועל. זו הוראת השוואה, לא חזקה שאפשר לסתור בראיה שהנהג היה פיכח.

• עונש: דינה של עבירה לפי סעיף 62 הוא מאסר שנתיים או קנס לפי סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין
• פסילת מינימום: סעיף 39א לפקודה קובע פסילה שלא תפחת משנתיים, וארבע שנים אם הנהג הורשע באותה עבירה בשנה שקדמה. בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה קצרה יותר
• בשטח: קצין משטרה מוסמך לפסול פסילה מנהלית של 30 יום לפי סעיף 47(ה)(3) לפקודה, משום שעבירה לפי סעיף 62(3) מנויה בתוספת הרביעית לפקודה (פרט 11)
• חריג: סעיף 64ד(ג) — הוראות הסירוב לא יחולו על מי שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו לפי סעיף 64ב(ב4)
• מלווה נהג חדש שסירב: סעיף 64ד(ב) קובע לו הסדר נפרד ומקל — קנס לפי סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין

אזהרה למי שקורא אתרים ישנים: תקנה 169ו לתקנות התעבורה, שנוסחה מדבר על מאסר שנה, קנס עשרת אלפים שקלים והתליית רישיון עד 24 שעות, עדיין מופיעה בספר החוקים — אבל היא אינה ההוראה שלפיה מואשם ונפסל היום המסרב. הנוהל המשטרתי עצמו מפנה לסעיפים 62(3) ו-39א, ולא לתקנה 169ו.

הרף בחוק הוא 240 — אבל מעמידים לדין מ-290

זה הנתון שכמעט לא מופיע בשום אתר משפטי בעברית, והוא כתוב שחור על גבי לבן בנוהל. תקנה 169א לתקנות התעבורה מגדירה "ריכוז אלכוהול בגוף" כריכוז העולה על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם. זה הרף החוקי.

סעיף 6י לנוהל את"ן 02.231.14 קובע במפורש מה שיש לנהוג בפועל, בהבחנה בין "על פי החוק" לבין "על פי הפסיקה — וכפי שיש לנהוג בפועל": בבדיקת ינשוף מעמידים לדין מ-290 מיקרוגרם ומעלה. באוכלוסייה מיוחדת — הרף בחוק הוא מעל 50 מיקרוגרם, אך מעמידים לדין מ-100 מיקרוגרם. בבדיקת דם לא נקבע מרווח כזה: הסף נותר 50 מ"ג ו-10 מ"ג בהתאמה.

מי נכלל ב"אוכלוסייה מיוחדת"

• נהג חדש
• נהג שטרם מלאו לו 24 שנים
• נהג ברכב מסחרי או רכב עבודה שמשקלם הכולל המותר עולה על 3,500 ק"ג
• נהג ברכב ציבורי

את הרפים המלאים — כמה כוסות, כמה זמן ומה הסף לכל סוג נהג — פירטנו במאמר "כמה אלכוהול מותר לנהוג". כאן אנחנו נשארים בשאלה אחת: מאיפה בא המספר 290, ומה זה אומר למי שנמצא בין 240 ל-290.

המספר לא נולד בחקיקה אלא בבית המשפט. החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים של כב' השופט אברהם טננבוים מ-28.2.2008 מצאה ליקויים בשיטת הכיול של המשטרה — כיול בנקודת ריכוז אחת בלבד והיעדר בדיקה עצמאית של מיכלי הגז — והעלתה את הרף הראייתי בפועל. בשנת 2010 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור המדינה והעמיד את רף האכיפה על 290 מיקרוגרם. ההחלטה מ-2008 אינה הדין הנוהג, ואין להסתמך עליה ככזו. מי שנמצא בין 240 ל-290 מחזיק בנתון קונקרטי שמופיע בנוהל המחייב את השוטר עצמו — לא בפרשנות.

ומה עם מי שקיבל תוצאה גבוהה בהרבה — 350, 370, 450? הסף כבר לא הוויכוח, ובדיוק שם עוברת נקודת הכובד: התיק נבדק לא מול המספר אלא מול השרשרת שהפיקה אותו — שעת עצירת הרכב, 15 הדקות, ה-blank ודוגמת הכיול, ומקדם השונות בין שתי הנשיפות שבתקנה 169ז(ב).

הנשיפון אינו ראיה, ובדיקת המאפיינים אינה מופיעה בחוק בכלל

מכשיר ה"נשיפון" (ALCOTEST 6510 / 6820) — המכשיר הקטן שהשוטר מוציא בצד הדרך — הוא כלי אינדיקטיבי בלבד. לפי הנוהל, תוצאותיו אינן ראיה קבילה בבית המשפט, ואין להרשיע על יסודו. ובמקביל: סירוב לבדיקת נשיפון אינו מהווה עבירת סירוב. המכשיר הראייתי הוא הינשוף — וסירוב לו כן מעמיד את הנהג בדין לפי סעיף 62(3).

עוד דיוק שמפריד בין מאמר מקצועי למאמר מועתק: הדגם שבשימוש משטרת ישראל לפי הנוהל הוא ינשוף Drager Alcotest 9510 IL, הנושא תו תקן של מכון התקנים הישראלי. אתרים רבים עדיין כותבים DRAGER ALCOTEST 7110 MK III — טיעון שנשען על הדגם הישן אינו רלוונטי.

בדיקת המאפיינים — המונח שאינו קיים בחקיקה

בדיקה טקסטואלית של נוסח פקודת התעבורה המלא ושל תקנות התעבורה המלאות מעלה שהצירוף "בדיקת מאפיינים" אינו מופיע בהם ולו פעם אחת, וכך גם הצירוף "מבחני יכולת". פרק בדיקת השכרות בתקנות (169א–169ט) מסדיר רק בדיקת נשיפה ובדיקת מעבדה של דם או שתן.

המקום שבו הבדיקה מוגדרת ומוסדרת — שמה, תוכנה ואופן עריכתה — הוא נוהל 02.231.14 בלבד, שמגדיר אותה כ"בדיקה תצפיתית של שוטר על התנהגות נבדק לאבחון סממני שכרות, הכוללת מספר מבחני יכולת פשוטים". אין בכך כדי לומר שאין לה מעמד: המסלול הראייתי שהיא משרתת מעוגן בפקודה — הגדרת "שיכור" בסעיף 64ב(א)(4) כוללת גם מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או סם מסוכן, כלומר הוכחת השפעה בפועל ולא רק מדידת ריכוז.

ולצד זאת, מגבלה מפורשת בנוהל: אם נערכה בדיקת מדידה — ינשוף או דם — והתוצאה אינה עולה על סף ההעמדה לדין, אין להסתמך על דוח המאפיינים כדי להוכיח שכרות, והנהג ייחשב למי שאיננו שיכור. דוח המאפיינים יכול לשמש ראיה עצמאית רק כשלא ניתן היה לבצע בדיקת מדידה כלל. וגם: מבחני ההתנהגות מיועדים לפי הנוהל לאיתור שכרות מאלכוהול, לא לאיתור סמים.

הטפסים — ט-601 ו-ט-602, השורות שנבדקות אחת-אחת

שני טפסים נספחים לנוהל, והם המסמכים שבהם נופלים או עומדים תיקים: ט-601, "דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" (גירסת ספטמבר 2019), נספח א'; וט-602, "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף DRAGER ALCOTEST 9510 IL" (גירסת יולי 2017), נספח ב'.

ט-601, סעיף 9 — "פעולות נלוות"

סעיף 9 בטופס כולל רשימת סימון מפורשת: לא אכל, לא שתה, לא עישן, לא הקיא, לא גיהק (גרפס), לא הכניס דבר מה לפיו או לאפו. מתחתיה מופיעה השורה: "אם לא התקיימו תנאים אלה או חלקם, נא לציין המועד והנסיבות". רשימת סימון דומה מופיעה גם בסעיף 6 של ט-601 ובסעיף 5 של ט-602. סעיף 10 בטופס הוא אישור על קבלת ההודעה לפי הלכת ארביב.

ט-602 — שלוש הצהרות שאפשר להצליב מול העדות

• תעודת מפעיל: שורה ייעודית שבה המפעיל מצהיר על תאריך תעודת המפעיל שלו. לפי סעיף 6ט(2) לנוהל, נטילת דגימת הנשיפה תבוצע בידי שוטר שהוכשר לכך ומחזיק בתעודת מפעיל
• פייה חדשה: סעיף מסומן נפרד שבו המפעיל מאשר בסימון תיבה שימוש בפייה חדשה לכל מחזור נשיפה
• זהות בין הצג לפלט: המפעיל מוודא ומצהיר שהתוצאה הסופית שבצג המכשיר זהה לתוצאה הסופית שבפלט המודפס
• "לא ניתן היה להשלים את הבדיקה": חלופה מפורשת בטופס עם שדה לפירוט הסיבה, לצד חלופות נפרדות לתוצאה מעל הסף, מתחת לסף, או שלא נמצא אלכוהול כלל

חשוב לסייג: דרישת ההסמכה של המפעיל היא נוהלית ולא חקוקה. פקודת התעבורה קובעת בסעיף 64ב(ב3)(2) רק ש"נטילה של דגימת נשיפה תיעשה בידי שוטר", ותקנות התעבורה אינן מציבות דרישת הכשרה או תעודה. פגם בהסמכת המפעיל הוא הפרת נוהל — נקודת תקיפה אמיתית, אבל לא עילת פסילה אוטומטית.

ובאותו עניין, טענת הכשלת בדיקה: הנוהל מטיל על השוטר שרשרת חובות — לפרט בכתב מדוע התרשם שמדובר בהכשלה מכוונת, לחתום על פלט התוצאה ולצרפו, להסביר ולהדגים שוב לנהג כיצד לנשוף, ולאפשר בדיקה נוספת; ורק אם גם היא הוכשלה, לחתום על הפלט השני ולתעד.

בדיקת דם — התקנה היחידה שכתוב בה במפורש "ראיה קבילה"

תקנה 169ח לתקנות התעבורה, שכותרתה "אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה", היא היחידה בפרק שנוסחה מדבר על קבילות: "בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט". התקנה מונה שבעה תנאים.

• אזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל
• דוגמת הדם תילקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי, בכמות שריכוזו הסופי בדוגמה לא יפחת מאחוז אחד למאה
• כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים ויועבר למעבדה
• הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת
• תוצאת בדיקת דם חופשי מאלכוהול (blank sample) לא תעלה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם
• מקדם השונות של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה
• המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971

גם כאן צריך דיוק: התקנה מנוסחת בחיוב — היא קובעת כיצד תיערך הבדיקה ומצהירה שהיא תהיה קבילה. היא אינה אומרת בשום מקום שבדיקה שסטתה מהתנאים אינה קבילה. מי שמבטיח ללקוח שחיטוי בכוהל פוסל אוטומטית את הדגימה — מבטיח קו הגנה שהמקור אינו מספק. הטענה קיימת, וצריך לבנות אותה.

שרשרת המשמורת לפי הנוהל

הנוהל מפרט: השוטר מדביק על המבחנה מדבקה ובה ראשי תיבות שמו, שם החשוד ותאריך הנטילה; מכניס לשקית מוצגים ממוספרת וסוגר בפס הדבקה. אם לא נעשה שימוש בשקית מוצגים — חובה לתעד בטופס "שרשרת הראיות" את השמירה על המבחנה עד להעברתה למעבדה. הדגימה מועברת בהקדם האפשרי למעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה בבית החולים שיבא בתל השומר.

ואם נדרשת בדיקה הן לאלכוהול והן לסמים — חובה ליטול דם בשתי מבחנות נפרדות, אחת לכל בדיקה; ובפנייה למעבדה חובה לציין במפורש אם החשוד משתייך ל"אוכלוסייה מיוחדת" שלגביה נקבע סף נמוך יותר.

כשיש חשש בריאותי

לפני נטילת דם, בעל המקצוע הרפואי מברר עם הנבדק את מצב בריאותו. אם התעורר חשש סביר שהנטילה עלולה לפגוע בבריאותו פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה עצמה — לא תילקח ממנו דגימת דם (סעיף 64ב(ב4) לפקודה). בעל מקצוע רפואי שאינו רופא רשאי לדרוש שרופא יבדוק את האדם. כשלא ניטלה דגימה מטעם זה — עבירת הסירוב אינה חלה עליו (סעיף 64ד(ג)). הנוהל אף קובע שהפגישה של החשוד עם הרופא תיעשה ביחידות, ללא נוכחות השוטר.

מה השוטר חייב להגיד לנהג לפני הבדיקה — ומה קורה כשלא אמר

סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה מטיל על השוטר שלוש חובות לפני שהוא דורש דגימת נשיפה, שתן או דם: להודיע לנהג את מטרת נטילת הדגימה; לבקש את הסכמתו; ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לפי סעיף 64ד.

הפקודה אינה קובעת שסדר הפעולות מחייב, והנוהל אף מורה על סדר הפוך: תחילה הודעה על המטרה והסבר על חובת ההיבדקות ועל תוצאות הסירוב, ורק "לאחר מכן" בקשת ההסכמה (סעיף 7(ב)(1), וכן סעיף 8(ג)(1): "לאחר כל האמור לעיל, יבקש השוטר מן הנהג החשוד את הסכמתו").

חובת התיעוד בנוהל שונה בין שני המסלולים, וזה פרט שקל לפספס: בבדיקת דם לאלכוהול השוטר מתעד בכתב את תוכן ההסבר ואת הנסיבות שבגללן החליט לדרוש נטילת דם (סעיף 7(ב)(2)); בבדיקה לאיתור סמים הוא מתעד את תוכן ההסבר ואת ההסכמה שניתנה, בטופס שבדוח הפעולה (סעיף 8(ג)(2)).

הנוהל אינו מקנה זכות היוועצות בעורך דין לפני הבדיקה

זו נקודה שמאכזבת אנשים, וחשוב שתדעו אותה מראש. הנוהל אינו מקנה זכות להתייעץ עם עורך דין לפני בדיקת הנשיפה. ההודעה ניתנת רק בתום בדיקת המאפיינים והינשוף, בנוסח קבוע לפי סעיף 6(ו) לנוהל ("הלכת ארביב", המפנה לרע"פ 3807/11 מדינת ישראל נ' ארביב), ולפיה כלל בדיקות השכרות שנערכו — ובכללן בדיקת המאפיינים — עשויות לשמש ראיה נגד הנהג, וכי עם קבלת כתב האישום באפשרותו להיוועץ בעורך דין. על השוטר להחתים את הנהג על קבלת ההודעה.

הדין וחשבון שחייבים למסור לכם ביד

סעיף 64ג לפקודת התעבורה מחייב את נוטל הדגימה לרשום בתום הנטילה דין וחשבון חתום, הכולל חמישה פרטים: שמו ופרטי זהותו של הנבדק; נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה — אם נתקבלו במעמד הנטילה; התאריך, השעה והמקום; שמו וכשירותו או דרגתו של הנוטל; ושמו ופרטי זהותו של מי שנכח — אם נכח. העתק הדין וחשבון יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה.

שימו לב לשני הסייגים המודגשים. טענה שהתוצאות חייבות להירשם תמיד תיפול מול הנוסח — בבדיקת דם התוצאה כמעט לעולם אינה מתקבלת במעמד, ולכן היעדרה מהדוח אינו פגם. מה שכן: אם לא נמסר לכם העתק ביד באותו לילה, זו חובה מפורשת בפקודה שלא קוימה.

ארבע טענות שרצות ברשת — ואין להן מקור

בדקנו את הטענות הנפוצות מול נוסח התקנות ומול נוהל 02.231.14, ואלה ארבע שלא נמצאו באף מקור ראשוני. מי שבונה עליהן תיק, בונה על חול.

• "הסף הוא 250 מיקרוגרם" — מספר שאינו קיים באף מקור ראשוני. החוק נוקב ב-240, הנוהל בסף אכיפה של 290
• "ניתוק קשר עין לחצי שנייה פוסל את הבדיקה" — לא נמצא בתקנות ולא בנוהל. חובת קשר העין קיימת (סעיף 5א(2)), אבל שום מקור אינו קובע שניתוק רגעי פוסל תוצאה
• "אי-כיול המכשיר בתוך 24 שעות פוסל את התוצאות" — לא בתקנות ולא בנוהל. מה שכן מעוגן הוא פרוטוקול הבקרה שבתקנה 169ז: blank עד 50 מק"ג, ובדיקה כפולה של דוגמת כיול בתחום 240–480 עם מקדם שונות עד 10 אחוזים
• "המשטרה קבעה שולי אי-ודאות של 5% ולכן מעמידה לדין מ-255" — לא אומת. הנוהל נוקב ב-290

נוסיף עוד אחת שחשוב לדייק בה: הטענה ש"המכשיר חייב לעבור כיול פעם בחצי שנה ולהחזיק אישור תע"צ תקף" חוזרת בעשרות אתרים, אך אינה מופיעה בתקנה 169ז, אינה מופיעה בנוהל, ואינה מופיעה בטופס ט-602. הבסיס החקוק היחיד לדרישת הכיול הוא תקנה 169ז(א)(2).

ולבסוף, על דוקטרינת הפסילה הפסיקתית: בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.2006) אימץ בית המשפט העליון דוקטרינת פסילה פסיקתית יחסית, המקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיה שהושגה שלא כדין. בתיקי שכרות נטען לעיתים שתוצאת ינשוף שהושגה תוך פגיעה בזכויות ראויה לפסילה מכוחה — אבל זו טענה טעונה הוכחה בכל תיק, ולא אותרה פסיקה ספציפית שפסלה תוצאת ינשוף על יסודה.

מה עושים בפועל — דרישת החומר והטענות המקדמיות

נהיגה בשכרות היא עבירה פלילית לכל דבר — עוון, ולא עבירת קנס. וזה בדיוק מה שפותח את זכות העיון: סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע שמשהוגש כתב אישום בפשע או בעוון — ונהיגה בשכרות היא עוון — רשאים הנאשם וסניגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת, ולהעתיקו. כל מה שכתוב למעלה שווה משהו רק אם מישהו דורש את המסמכים האלה ובודק אותם.

אם התביעה אינה מעמידה חומר מסוים לעיון, רשאי הנאשם לבקש מבית המשפט להורות לתובע להתיר את העיון. הבקשה נדונה לפני שופט אחד, והתובע מעמיד את החומר שבמחלוקת לעיון בית המשפט בלבד.

החומר שמבקשים בתיק ינשוף

• פלט המכשיר המלא — כל התוצאות, לא רק הנמוכה שיוחסה לנהג
• נתוני ה-blank ודוגמת הכיול של אותו מחזור בדיקות, לבדיקה מול הדרישות המספריות שבתקנה 169ז
• דוח הפעולה ט-601 — במיוחד סעיף 9 ("פעולות נלוות"), שעת עצירת הרכב, ושתי חלופות המשמורת
• טופס ט-602 — תאריך תעודת המפעיל, סימון הפייה החדשה, והצהרת הזהות בין הצג לפלט
• הדין וחשבון לפי סעיף 64ג ותיעוד מסירת ההעתק
• בבדיקת דם: טופס ההפניה למעבדה, טופס שרשרת הראיות, ואישור המעבדה בנוסח תעודת עובד ציבור

הטענות המקדמיות

טענת "הגנה מן הצדק" מעוגנת מפורשות כטענה מקדמית בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ולא רק בפסיקה, והמבחן המנחה ליישומה הוא מבחן תלת-שלבי. באותו סעיף ובאותה בקשה נפתחות שתי דלתות דיוניות נוספות: פגם או פסול בכתב האישום, והתיישנות.

על התיעוד: אין בדין הישראלי חובה לתעד בווידאו את בדיקת הינשוף או את תחקור הנהג. חובת התיעוד החזותי לפי חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, חלה על חקירה בתחנה בעבירות שבתוספת — "עבירות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר עשר שנים או יותר" — ונהיגה בשכרות, שדינה מאסר שנתיים, אינה שם; וחקירה מחוץ לתחנה, לפי סעיף 9 לחוק, יכולה להיות מתועדת בכתב בלבד (למעט שחזור). שימו לב לחריגים שאינם תלויים בחומרת העבירה: כשלא ניתן לתעד בכתב בשפה שבה מתנהלת החקירה נדרש תיעוד חזותי או קולי, ובשפת סימנים — תיעוד חזותי בלבד; וכך גם כשיש יסוד להניח שהנחקר אינו יודע קרוא וכתוב או שהוא אדם עם מוגבלות. ומעבר לזה הנוהל מחייב שרשרת תיעוד כתובה כבדה, וזה בדיוק החומר שנבדק.

לוח הזמנים בפועל — מהעצירה בכביש ועד בית המשפט

תיק נהיגה בשכרות רץ בשני מסלולים במקביל: מנהלי ופלילי. מי שמפספס את הראשון משלם על זה בשני. זה סדר הפעולות והחלונות.

בשטח

• עיכוב לבדיקה ללא חשד (בדיקה אקראית): עד חצי שעה — סעיף 64ב(ב5) לפקודה, וסעיף 6(יב)(2) לנוהל
• עלה חשד: העיכוב יכול להימשך עד שלוש שעות. הפקודה מפנה לסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע תקרה של שלוש שעות (הניתנת להארכה בעד שלוש שעות נוספות בידי הקצין הממונה בעיכוב הקשור למספר רב של מעורבים)
• סעיף 6(א) לנוהל מנחה במפורש: כשהשוטר צופה שהעיכוב יעלה על חצי שעה — יערוך לנהג בדיקת מאפיינים או בדיקת נשיפון כדי לבסס חשד, ואז קמה סמכות עיכוב של עד שלוש שעות

הפסילה המנהלית

פסילה מנהלית מוטלת בידי קצין משטרה (לפי המקורות — בדרגת מפקח ומעלה) מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה. משכי הפסילה: 30 יום בעבירות המנויות בתוספת הרביעית — ועבירה לפי סעיף 62(3) מנויה שם בפרט 11; 60 יום כשהעבירה גרמה לתאונה עם נזק או חבלה; 90 יום בתאונה שבה נהרג אדם. הפסילה מתחילה ממתן ההחלטה. בנוסף קיימת בעבירת שכרות, לרבות עבירת סירוב, סמכות להשבתה מנהלית של הרכב.

כשהשוטר בשטח אינו קצין המוסמך לפסול, הוא רשאי ליטול את רישיון הנהיגה, למסור אישור בכתב על הנטילה ולהזמין את הנהג להתייצב בתוך שלושה ימים בפני קצין משטרה — והקצין הוא זה שמחליט אם להטיל פסילה. יש כאן שלב התייצבות מובנה שבו אפשר להשמיע טענות, והוא מתפספס אצל רוב האנשים.

ולמי שנשאלת השאלה מה קורה כשהנהג עדיין שתוי: סעיף 13(ה) לנוהל, בפרק הפסילה המנהלית, קובע שניתן לערוך שימוע לנהג הנתון תחת השפעת אלכוהול כל עוד הוא מסוגל להשיב לעניין; ואם הנהג שיכור כלוט ואינו מסוגל להבין את שמתבקש ממנו — יש להעבירו ליחידת הבוחנים ולהמתין עד שיתפכח.

בקשה לביטול הפסילה המנהלית מוגשת לפי סעיף 48 לפקודה, לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה — בית המשפט לתעבורה. בבקשה כזו בוחן בית המשפט, בין היתר, האם עמד לקצין הפוסל יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום, והאם ביטול הפסילה יפגע בביטחון הציבור לנוכח נסיבות המקרה.

חזקת שלוש השעות

נתון שכדאי להכיר: סעיף 64ב(א)(3) לפקודה קובע חזקה שריכוז האלכוהול שנמדד היה בגוף הנהג בשלוש השעות שקדמו לנטילת הדגימה — אך במפורש "כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". זו חזקה הניתנת לסתירה, לא ממצא סופי.

שכרות מול "נהיגה תחת השפעה" — שתי הוראות איסור נפרדות

בדין הישראלי קיימות שתי הוראות איסור נפרדות, וההבדל ביניהן מעשי. תקנה 26(2) לתקנות התעבורה קובעת שלא ינהג רכב מי ש"נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים" — בלי סף מספרי כלשהו. במקביל, סעיף 62(3) לפקודת התעבורה אוסר על מי שהוא "שיכור" לנהוג, כשההגדרה נקבעת בסעיף 64ב(א).

חמש החלופות של "שיכור" בסעיף 64ב(א) — די באחת

• (1) מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב
• (2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן
• (3) מי שבגופו אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע השר בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת
• (3א) נהג הנמנה עם "אוכלוסייה מיוחדת" שבגופו אלכוהול מעל ספים נמוכים בהרבה — מעל 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף או מעל 10 מיליגרם ל-100 מיליליטר דם
• (4) מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או סם מסוכן — ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע לפי פסקה (3) או מהסף שבפסקה (3א), לפי העניין

סייג הריכוז שבפסקה (4) נוגע לאלכוהול בלבד — הוא אינו חל על סמים. ולעניין סמים: די בהימצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף החומרים שלו בגוף כדי שאדם ייחשב "שיכור", ללא קשר לכמות ובלי צורך להוכיח השפעה בפועל על הנהיגה. לכן בתיקי סמים נקודת ההגנה עוברת כמעט כולה לחוקיות הדרישה ולשרשרת הראיות.

עוד פרט: תוצאת דגימת רוק אינה יכולה לשמש ראיה בלעדית — "לא יורשע אדם בעבירה לפי סעיף 62(3) על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד". תוצאה חיובית מבססת חשד סביר בלבד, ותוצאה שלילית אינה גורעת מסמכות השוטר לדרוש דם או שתן אם עלה חשד סביר.

למה זה חשוב — ומה אנחנו עושים עם זה

אנחנו לא מבטיחים תוצאה בשום תיק, ואף עורך דין רציני לא יעשה זאת. מה שאנחנו כן אומרים: המסמכים קיימים, הם ניתנים לבדיקה, והרוב המוחלט של האנשים שנתפסים לא דורשים אותם בזמן. תיק שנבדק שורה-שורה נראה אחרת מתיק שמישהו רק הסתכל על המספר בפלט.

בכל תיק אנחנו בודקים את אותה רשימה: מתי נעצר הרכב ומתי בוצעה הבדיקה; מי השוטר שעצר ומי המפעיל; האם הרשימה בסעיף 9 של ט-601 מולאה ובאיזו חלופה; האם ט-602 חתום עם תאריך תעודת מפעיל, סימון פייה והצהרת זהות בין הצג לפלט; מה מראים ה-blank ודוגמת הכיול; והאם התוצאה מתיישבת עם דרישות תקנה 169ז.

משרד עו"ד אלעד פאר פועל מתל אביב (מגדלי אלון) בתחומי דיני תעבורה, תאונות דרכים ונזקי גוף ותאונות עבודה. למשרד מעל 500 חוות דעת בגוגל בדירוג 5.0, ולמעלה מ-5,000 לקוחות. עו"ד אלעד פאר (Elad Peer) עוסק בתחום למעלה מעשור. בתיקי שכרות אין תרחיש שלא ראינו.

מאמר משלים באתר: "נהיגה בשכרות — מה העונש ומה קורה בבית המשפט" מסביר את ההליך עצמו — מהפסילה המנהלית ועד גזר הדין. המאמר שקראתם עכשיו הוא השכבה הראייתית שמתחתיו: מספרי הסעיפים, הטפסים והפסיקה.

שאלות ותשובות

מאמרים נוספים בנושא

• נהיגה בשכרות — המדריך המלא 2026-2027
• בדיקת ינשוף — איך היא נעשית ומתי אפשר לתקוף אותה
• נהיגה בשכרות — מה העונש ומה באמת קורה בבית המשפט
• סירוב לבדיקת שכרות — למה זה נחשב כמו נהיגה בשכרות
• פסילה מנהלית של 30 יום — מה זה ואיך מבקשים לבטל

האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לגופו לפי נסיבותיו.